אוסקר יונה נולד בבומביי שבהודו ביום 10-12-1930 להורים דניאל ושמחה אוסקר. גדל עם משפחה גדולה ,יחד עם 7 אחים,למד בבית ספר יהודי "סר אלי כדורי" שבבומביי עד כיתה יב' ובגיל מאוד צעיר החליט לעלות לישראל, בסופו של דבר בשנת 1950 עלה לישראל עם עליית הנוער. משדה התעופה הגיע עם כל הנערים לקבוץ "מסדה" כנוער עובד ולומד. לאחר תקופה מסויימת עבר לקבוץ אפיקים, במחשבה להיות שם חבר קבוץ . בקבוץ הוא עבד בחקלאות ובעבודות נוספות. בשנת 1954 מצא את בחירת ליבו צעירה עולה חדשה מהודו גברת סינורה יעקוב ובחודש מאי 1954 הם התחתנו , לאחר החתונה הם חשבו להתחיל חיים עצמאיים וחדשים ולכן עברו למושב כוכב שבאזור לכיש. במושב שניהם עבדו מאוד קשה וגם נולדה להם בת ראשונה "אילנה ". העבודה והתנאים היו מאוד קשים ולכן הזוג הצעיר החליט לעזוב הכל ולהתיישב בעיר באר-שבע ולהתחיל הכל מחדש. ליונה חוץ מחקלאות לא היה מקצוע אחר ולכן דבר ראשון הוא נירשם לקורס מסגרות ורתכות דרך לישכת עבודה בבאר- שבע, אחרי סיום הקורס בהצלחה עבד במספר מפעלים קטנים כדי לצבור ניסיון ובשנת 1960 התגייס לקמ"ג. תרם את חלקו במפעל עד שפרש לגימלאות. יונה היה אדם מיוחד במינו טוב לב שאהב לעזור לזולת, הוא שירת בצבא בסדיר בחיל-הים, שט למדינות בזמן שירותו, ועשה מילואים המון שנים וגם השתתף במלחמות ישראל, אהב לארח, להתארח, להשתתף באירועים, ללכת לסרטים, לרקוד (טנגו ,פסדובלה וסלואו ) אהב מאוד לשחק שש-בש,רמי אבנים והשתתף בפעילויות השונות של מועדון הפנסיונרים של קמ"ג. אנו המשפחה רוצים לומר תודה שזכינו לבעל ואבא כמוהו, ושוב תודה על כל מה שהוא נתן לנו במשך כל השנים, אדם ניפלא הוא היה,אדם מיוחד, וכך ניזכור אותו לעד, הוא השאיר אחריו אשה,שלוש בנות בן ותשעה נכדים. יהי זכרו ברוך. (רשמה: הבת ענת)
דרכנו הצטלבו לראשונה בשנת 1962 כשהתחלתי לעבוד בקמ"ג. עבדנו יחד בבימ"ל שהיום נקרא חטיבה טכנולוגית. אני עבדתי בעיבוד שבבי ויונה עבד במסגרייה. כעולה חדש לא ידעתי עברית, ולכן טבעי שהתחברתי תחילה לאנשים מהמולדת שבאתי ממנה – הודו. כך היה לי קל יותר להתאקלם בעבודה ובכלל להסתגל למדינה חדשה ולתרבות שלה. אט אט הפכנו לחברים טובים, חברות אמיצה שנמשכה יותר מ-50 שנים. בעבודה, היינו הולכים יחד לאכול צהריים, מסיימים לאכול מוקדם כדי שנוכל לשבת יחד, במדשאות הירוקות למספר דקות משותפות של מנוחה ושיחה.
יונה היה חרוץ בעבודה, עם השנים התקדם בתפקידים והגיע לסגן מנהל מסגרייה. הוא היה שקדן, אחראי, בעל יחסי אנוש מעולים. עבד עם הצוות שלו בכבוד הדדי והצליח יחד עם הצוות לבצע עבודות מעניינות וחשובות במשך השנים הרבות בקמ"ג.
מיונה אפשר היה ללמוד המון. היה לו כושר הסתגלות למציאות המשתנה. היו לו רעיונות מקוריים וניסיון חיים רב. להיות איתו הייתה חוויה נהדרת. היה לו זיכרון חד והיו לו תמיד סיפורים ובדיחות בשפע עם מוסר השכל.
במילואים שירתנו יחד בגדוד 54 . השתתפנו במלחמת ששת הימים בכיבוש עזה, ואחרי המלחמה כאשר הגדוד שלנו פורק, עברנו לחטיבה של ערבה, חלק גדול מהמילואים עשינו שמירה ופטרולים סביב קמ"ג, בערבה ובסיני.
כאשר פרשנו לגמלאות טיילנו יחד בארץ היפה שלנו, הטיולים דרך "מבטחים" וארגון גמלאי קמ"ג.
בחודשים האחרונות חלה והיה לו קשה ללכת ולנשום, אך הוא לא ויתר על החברים והטיולים, ואף בימיו האחרונים , כשהיה מחובר למיכל חמצן, הוא נשאר אופטימי ומלא הומור.
רעייתי ואני בקשר הדוק עם אשתו – סינורה ועם המשפחה הנפלאה שלו.
אנו זוכרים את יונה בהמון געגועים ואהבה גדולה.
רשם: שמואל (סמי) במנולקר – אוקטובר 2014