את אפרים הכרתי לראשונה בשלהי שנות ה – 70 בקמ"ג .פרויקה כפי שכולם קראו לו היה בוגר ממני במספר שנים ועבד באותה תקופה עם שמעון מלכיאלי עבודתו דרשה הקפדה מירבית על פרטים ולא פעם נפגשנו גם בנושאי עבודה. כאן הכרתי את פרויקה שהיה מקפיד קלה כחמורה.. מאד הערכתי אותו והתייחסתי אליו כאל אח בוגר. למדתי ממנו שאת שרותו הצבאי עשה כקצין קשר בגייס בקסטינה, לפני מלחמת ששת הימים (שם הכיר גם את רותי אשתו). לאחר מכן היה סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים את לימודי התואר בגאוגרפיה. את שנותיו הראשונות בקמ"ג עשה כפקח קרינה, לימים חלה במחלה קשה, הבריא ועבר לעבוד בעבודה משרדית. כאשר גמלה בלבי החלטה להתחיל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה שוחחתי על כך עם פרויקה שבאותה תקופה גרנו בשכנות בשכונה ה'. שנינו היינו מטופלים בילדים וההחלטה להתחיל ללמוד הייתה לא פשוטה. לבסוף החלטנו להיצטרף ללימודי ערב של האוניברסיטה הפתוחה שהייתה אז בתחילת דרכה. במסגרת "כלנית" בבית יציב האזנו למספר הרצאות בכל נושא לימודי כאשר את מרבית העבודה היה עלינו לעשות באופן עצמאי בבית. הדברים לא היו קלים ודרשו הקדשת זמן בעיקר בערבים ובשבתות כדי לעמוד בעומס הממנ"ים והממח"ים. כך נקראו העבודות שהיה עלינו להגיש למרצים לבדיקה. בסוף כל סימסטר הגשת עבודות סימינריוניות ועמידה בבחינות שלקראתן לקחנו מספר ימי חופש מהעבודה על מנת להתכונן. את התואר בוגר האוניברסיטה קיבלנו בטכס חגיגי עם המשפחות וההתרגשות הייתה רבה..
לאחר סיום הלימודים נפרדו דרכנו.. אולי משום המעבר של משפתו לעומר. אני נשארתי בבאר שבע. בשלב מאוחר יותר נסיתי לשכנעו להצטרף אלי ללימודי התואר השני במנהל באוניברסיטת בן גוריון. אלא שפרויק'ה בחר במסגרת ה תואר השני באוניברסיטת בן-גוריון ל ה תעמק במחקר על עלייתם של יהודי לוב.. , נשאר לו מעט מאוד עד לקבלת התואר, הלימודים מאד עניינו אותו, התואר פחות.
עם השנים נעשו שינויים ארגוניים. פרויק'ה עבר לעבוד במח' ארגון ונוהל עם אלי קפון ולאחר מכן עם משה אניג'ר. גם כאן הצטלבו דרכינו לא פעם כאשר יצא לי להיפגש עימו במסגרת עבודתי בגיבוש נהלי עבודה ובטיחות שונים. גם כאן היה פרויקה מקפיד קלה כחמורה על כך שהנהלים ירשמו על פי כל הכללים ויעברו את כל הרפרנטים הנדרשים. לבסוף בדק בעין בוחנת גם את כללי ההגהה הכתיב והדקדוק. כזה היה..
עם היציאה לגמלאות החל לפתח את הצד האומנותי שבו, כשרון הציור בו התברך הפיק ציורים רבים מלאי צבע וחיים. הוא השתלב במגמת הפיסול בביה"ס לגמלאים "תרשיש" במכללת קיי. שם גם המשכתי להיפגש עימו מפעם לפעם ולהחליף חוויות משותפות וזכרונות. לאחרונה יצר פסל ענק (ראו תמונה), שמביע לדעתי את כל מה שיש בחייו של אדם. פרויקה מיצה את החיים הללו ואולי היה יכול גם להמשיך למרות המגבלות מהן סבל..
מותו בא לכלנו בהפתעה.. יהי זכרו ברוך.
(כתב: חנוך גלברג )
