אברהם – אבי לורבר ז"ל
נלקח מאיתנו בפתאומיות והוא בן 61 שנים
קורות חיים וקווים לדמותו.
כתבה רעייתו טובה לורבר
אבי נולד בבאר שבע בערב ראש השנה, 30.9.1951 כבן שני לזוג הורים ניצולי שואה שעלו מהונגריה.
הוא למד במוסדות חינוך חרדיים – בי"ס יסודי בבאר שבע ואח"כ בישיבה חרדית בבני ברק, בה לא למדו לימודי חול.
עם הגיעו לגיל גיוס החליט לצאת מהמסגרת הזו ולהתגייס לצבא, למרות הפצרות הרבנים בישיבה. הוא שירת בתקופת מלחמת ההתשה, בין השאר על גדות תעלת סואץ, לשם שלח אותו הצבא עם חיילים טריים נוספים, לפני שהספיקו להתמקצע.
בסיום שירותו הצבאי השלים אבי לבד את בחינות הבגרות ונרשם ללימודי הנדסאות כימיה במכללה בבאר שבע, אותם סיים בהצטיינות.
אחד המרצים שלו, דר' צבי גולדברט, הבחין בפוטנציאל הענק החבוי בבחור השקט ושכנע אותו לעזוב את חברת "ברום" בה החל לעבוד ולעבור לעבוד עימו בקמ"ג.
אבי החל לעבוד בקמ"ג במעבדה של צבי, שם עבד טכנאי ותיק בשם אברהם. כדי להבדיל בין השניים ביקש הצוות מאבי רשות לקרוא לו "אבי" ולא אברהם, וכך היה. מאז הוא היה "אבי" בעבודה ו"אברהם" בבית…
במקביל החל אבי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון. כ"תלמיד מצטיין" בסיום לימודי הנדסאות קיבל פטור מקורסים רבים באוניברסיטה בשנים א', ב' והצליח לעבוד בחצי משרה במקביל ללימודיו. בשנים ג', ד' קיבל מלגת לימודים ומחיה מקמ"ג, תוך התחייבות לעבוד במקום 5 שנים לאחר סיום התואר.
5 השנים הללו הפכו ליותר מ-30, ולמעשה – כל החיים.
המרוויחה העיקרית בעסקה זו היא מדינת ישראל.
אבי החליט להתמקצע בתחום הכימיה האנליטית, תת תחום: "כמומטריקס".
בקיץ 1985, בהיותו בן 34, קרא אבי בעיתון מדעי נחשב מאמר של פרפ' ברוס קובלסקי מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל- UW ( University of Washington ), ארה"ב, "מומחה מס. 1" בעולם בתחום הכמומטריקס , וגילה טעות. הוא חשב שלא מתאים ולא מנומס שבחור צעיר כמוהו יפרסם מאמר המוכיח קבל עם ועדה את טעותו של המומחה מס. 1 ובעצם להלבין את פניו ברבים. במקום פרסום מלא תהילה בעיתון מדעי שלח אבי לקובלסקי מכתב ובו שטח את השגותיו. ברוס, במכתב תשובה, כתב: "אני נבוך מול הגילוי שלך. אתה צודק ומגיע לך בהחלט לפרסם את תגובתך כמאמר מדעי". במקביל הזמין אותו ברוס לעבוד אצלו באוניברסיטה
מאחר ולא קיבל מקמ"ג אישור לשבתון, ביקש חל"ת. אם היה נענה בשלילה, החלטנו, הוא יתפטר מקמ"ג. אבי קיבל חל"ת לשנתיים ובקיץ 1986 נסענו עם בנותינו לסיאטל.
באוניברטיסה בסיאטל היה אבי לאחד הבולטים בתחום ואף נתן שיעורים לסטודנטים בתארים מתקדמים משלו כאשר ברוס היה בנסיעות.
קובלסקי ואני עבדנו קשה – והצלחנו – לשכנע את אבי להשלים לימודי דוקטורט, שהרי במילא עבודתו – מחקרו- הם חומר לדוקטורט. ואכן- לאחר כשלוש שנים קיבל אבי תואר דוקטור לכימיה מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל.
בשנת 1992 יצאנו לשנת שבתון בניו ג'רסי, שם עבד אבי בענקית הנפט והדלק – חברת "אקסון". הוא לא נהנה בעבודתו שם בשל המאבקים הבין – אישיים והחליט שאינטריגות ומאבקים להכרה בחברה פרטית אינם מתאימים לו.
את מסלולו המקצועי של אבי בקמ"ג מכירים עובדי קמ"ג טוב ממני שכן הצניעות שלו כללה גם את החיים בבית, ולא שמעתי הרבה סיפורי הצלחה בעבודה.
דרכו הצנועה ונועם הליכותיו עם כולם – מגדול ועד קטן, הרוגע והעומק של אבי, כמו גם חכמתו, רוחב ידיעותיו ואופקיו הרחבים, היו לשם דבר בין כל מי שהכיר אותו בעבודה או בחייו הפרטיים.
מתוך מה שכתבו עליו חבריו לעבודה:
היית מושא להערצה הן בפן המקצועי והן בפן האישי. שולט בספרות המקצועית, בעל רעיונות יצירתיים וטובים.
למרות שהיית שקט וביישן תמיד ידעת להקשיב, להגיד את המילה הנכונה במקום הנכון ולתת הרגשה טובה לסובבים אותך.
בקבוצה בה עבדנו יחד, תמיד הרגשתי כשווה בין שווים – וזה דבר שאינו מובן מאיליו בעולמנו התחרותי. נתת בי אמון ותמיד היית נכון לשמוע את רעיונותי.
בכל מקום בקמ"ג רצו לשמוע את עצתך וחוות דעתך המקצועית.
בכל מקום בו היית, היית נוכח!
זאת – למרות השקט והשלווה הפנימיים.
אבי הרשים אותי במקצועיות שלו ובשקט שקרן ממנו.
היכולות המרשימות של אבי חורגות מתחום צר …
ידע השמור אצל אבי אבד לעד.
בלי אבי חסרה הסמכות המקצועית שתמיד ניתן לפנות אליה כאשר יש תהיות או חילוקי דעות.
אבי היה בנושאים המקצועיים האנליטיים צוק איתן של ידע וניסיון.
פטירתו בטרם עת מותירה חלל גדול במחלקה לכימיה אנליטית, בשטח כימיה. בקמ"ג ובכלל המערכת.
רוגע זה והענווה שלו עטפו אותי ואת ילדנו במין שכבת הגנה מפני העולם והרגשנו שיש לנו רועה ומורה דרך ללכת אחריו ואיתו.
עבור מדינת ישראל ומערכת הביטחון האבדן של אבי הוא משמעותי כמדען דגול שפועלו אמור להיחרט בספר דברי הימים של מדינת ישראל.
בשבילנו הוא: בעל, אהוב, אבא, סבא, והמשענת שלנו.
ככזה הוא חסר לנו ואנו כואבים את לכתו בטרם עת.
חסרונו מורגש ביותר הן אצל אלו – מדינת ישראל, והן אצל אלו – משפחתו ואהוביו.
היטיבה לתאר אותו אחת המנחמות מקמ"ג בספר המנחמים שהיה בבית במהלך ה"שבעה":
"השמים הם הגבול והדרך – דרך ארץ"
יהי זכרו ברוך!
אבי הלך מאתנו בפתאומיות במוצאי שבת, כ"ד טבת, תשע"ג, 5.1.2013.
ההלם במשפחה ובעבודה היה עצום!
שנה לאחר פטירתו הוקמה בקמ"ג מעבדה לזיכרו.
חסרונו מורגש עד היום בקרב חבריו הרבים ומכיריו, אנשי המקצוע, בקמ"ג.