חברינו כותבים כאן להנצחתו מעט על דרכו ופועלו של האדם הצנוע הזה שהיה חוקר בקמג.
מאיר עזרא:
קראתי כעת מודעת אבל של קמ"ג, ושם רשום: "אברהם מוניץ נולד בקרית שמואל ליד חיפה, לפנינה ושמחה מוניץ אחיו הבכור ירחמיאל ואחותו הצעירה יהודית. למד במדרשית נעם בפרדס חנה. את שירותו הצבאי עשה בחיל השיריון. סיים קורס קצינים. במלחמת ששת הימים היה סגן ושירת בא וגדה של טליק. נפצע קשה ביום הראשון למלחמה, המשיך הקרבות עד אל עריש למרות שאיבד את עינו. על פעולתו זו קיבל את אות המופת מאת הרמטכ"ל. המשיך בלימודים בטכניון בפקולטה לפיסיקה והמשיך לתואר שני ושלישי במגמה לחומרים. את חייו המיקצועיים עשה בקמג במחקרים שונים וחשובים. גם אחר יציאתו לגמלאות המשיך לעבוד ותרם רבות למדינה. באחד הימים כר"צ בטיחות קרינה, נקראתי לפקח על עבודתו במתקן "חם" (הוא לרוב ביקש שאני או עובד ב"ק נוסף נהיה אנשי הבטיחות). באחד הפעמים, במהלך העבודה, אחד מאנשי הצוות שלו (נדמה לי מידאני), שאל אותי אם אני יודע שהוא קיבל עיטור כלשהוא מהצבא. שאלתי את ד"ר מוניץ האם זה נכון? הוא אישר זאת, ועד כמה שזכור לי, הוא סיפר כי, קיבל את "עיטור העוז" מהרמטכ"ל דדו ז"ל, בעקבות פעילות במלחמת ששת הימים. הוא כידוע נפגע קשה בעיין, ולמרות הפציעה הקשה, הוא המשיך כקצין צעיר להילחם עם חייליו באל עריש. על כך הוא קיבל את האות.
ד"ר מוניץ עבד בעבודות "חמות". כאיש בטיחות, פיקחתי על העבודות בהם הוא עסק. כל עבודה כזאת, לוותה גם בשיחות מרתקות על המון נושאים. ידיעותיו בתחום המקצוע, המדעי והתורני היו מאלפות. למדתי ממנו המון. תמיד היה מסביר לפני העבודה, את מהות העבודה. לא פעם שוחחנו על פרשת השבוע, הוא היה בקי בתורה וביהדות בכלל. בהומור אמרתי לו פעם, שהאשכנזים לא יודעים להתפלל, כי הם לא מובנים, וגומרים מהר. והוא היה עונה, שאצל המזרחיים התפילות ארוכות ומתישות. מדובר באדם משכמו ומעלה, צנוע. ולא אחת הביע את דעתו על כל מיני בעלי תפקיד במערכת, שהיו מתאימים לתיאורים שאנו שומעים עליהם היום. זה מה שאפיין אותו, אמר בגלוי כל מה שהוא חושב – יהיה זכרו ברוך לעד. נפטר אחר מחלה קשה בן 73 ושבוע. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים
ד"ר צבי בוגר: מזכיר לנו כי אברהם מוניץ ז"ל היה אחד הבודדים בישראל שקבל את עיטור הגבורה.
Lidia Schnitzer: אהבתי אותו את האישיות שלו ובעיקר לעבוד איתו איש יקר…יהי זכרו ברוך לעד.
משה סלע: להלן מה שבתוב על אברהם מוניץ באתר גיבורי ישראל..תיאור המעשה: ביום ה-5 ביוני 1967, בקרב על מוצבי רפיח, נפצע מפקד מחלקת הטנקים – סגן אברהם מוניץ – בעינו. על אף פצעו הקשה ואבדן עינו, המשיך כל אותו יום לפקד על מחלקתו והשתתף בכיבוש מערכי שיך-זווד, אל-ג'ירדי ואל-עריש. רק לאחר השלמת משימות יום הלחימה הראשון, הועבר לבית החולים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי
Gavri Kohn: לשמחתי הזדמן לי לעבוד עם אברהם במשך מספר שנים – אכן אישיות מיוחדת, ידע עמוק, חתירה להגיע למטרה וכושר עבודה בלתי נלאה ומעל לכל בן אדם! יהי זכרו ברוך.
Efraim Ziv Vizel: יצא לי לעבוד עם האיש כשנזקק לעבודות חשמל או טיפול בתקלות. גיליתי איש שהמאפיין שלו היה רצינות רבה, והעדר סבלנות לקשקשת , וכשמישהו ניסה "למרוח" אותו הוא העמיד את האיש במקומו.הוא נהג לקיים עימנו פגישה מקדימה כדי שהכל יהיה מובן לשני הצדדים. אכן אבידה חבל על דאבדין.
חנוך גלברג: אכן הולך ופוחת הדור וחשוב שלא ישכח. אספתי מעט מהמלים והמשפטים שהחברים היקרים כתבו על מוניץ ז"ל שהיה בהחלט אדם משיכמו ומעלה. יגאל אלון כבר אמר "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.."