כתבה: אביבה הרטמן
אני יושבת מול המסך וחושבת אם לשתף אתכם בתחושותי… בסוף החלטתי שכן… הבוקר 20.1.1975 היום שבו חציתי לראשונה את האקווריום בכניסה למפעל…. בדיוק 40 שנה… אני מנסה לשחזר את הבוקר ההוא… הייתי אמא לילדה בת 3.5 וילד בן שנה וחצי…. לראשונה מאז נולדו שעזבתי את הבית ל-8 שעות… עליתי על האוטובוס בתחנה האחרונה לפני היציאה מדימונה… הראיתי לנהג את המכתב שמאפשר לי לעלות לאוטובוס… לא הכרתי אף אחד כמעט להוציא 2: משה צרפתי ורמי אלקיים…שהזמין אותי לשבת לידו וגם הדריך אותי היכן לרדת ומה לעשות… זכרונות מהיום הראשון… לאחר קבלת ההיתר הגעתי למדור גיוס… החתימו אותי על מיליון טפסים ושלחו אותי למשרד בו אני אמורה להתחיל את עבודתי…
קיבלה אותי בחורה גבוהה שהיתה חיילת אהובי היה שמה… הכירה לי את המנהל יצחק גונן ז"ל, ואת המנהל האדמיניסטרטיבי שמואל אלקבץ יבדל"א כמו כן היה שם גם הסגן דן ליטאי… נזכרתי במה שסיפרו לי לפני הגיעי… זה היה רק שנה ורבע אחרי מלחמת יום כיפור… ואמרו לי שאני הולכת לעבוד אצל שמואל גונן (החליפו בין השם הפרטי של אלקבץ עם השם של גונן) כאמור החוויות ממלחמת יום כיפור עוד היו טריות… וחשבתי שאני הולכת לעבוד אצל גורודיש=שמואל גונן… עד שראיתי את חיוכו ועיניו הכחולות של יצחק גונן, שגם פנה אלי בחביבות ומייד נוצר קליק ביננו (השפה ההונגרית של שנינו הקלה על הקליטה)…. ואז הכרתי את צוות האגף אנשים חביבים שלעולם לא אשכח… אפרים אסכולאי, יוסי ברעם , אפרים נעים פוני ז"ל גדעון ויזר ז"ל, ד"ר רונן ז"ל – לא ידעתי אז שנכנסתי למהלך חיים שימשך שנים רבות כל כך ויהפך למעשה לחלק מחיי…. אשתף אתכם ב-3 תמונות שהן חלק מחיי… נכנסתי לעבוד הייתי בת 27 עזבתי כבר הייתי אישה בוגרת …לקראת חיי גימלאית… התחלתי כפקידה כתבנית ועזבתי כמנהלת אדמיניסטרטיבית… החלפתי את רפי בן זכאי… בתמונה מסיבת הפרידה מרפי עם גדעון ויזר ז"ל כמנהל …ובתמונה ה-3 מסיבת הפרידה שלי… עם עדו לוין יעקב ליכטר ומיכל שחם… מי אמר שלנשים אין קידום ??