אברהם נולד בת"א בשנת 1927 כאמור להורים ילידי רוסיה.
בשנת 1938 בהיותו בן 11 בלבד,הצטרף לצופים(שבט דיזינגוף) ועבר את המסלול המקיף של חניך,בוגר ומדריך. שייכות זו עיצבה את אישיותו והחדירה בו את האהבה העזה לארץ ישראל ואת הרצון להגן עליה בכל מאודו.
בשנת 1946 הצטרף לפלמ"ח לפלוגה ג' של הגדוד השלישי שעלה לאפיקים באותה שנה.
עם הגיעו לקיבוץ יצא לקורס חבלה אשר סייע לו להוביל במבצע "ליל פיצוץ הגשרים" ובהמשך דרכו כחבלן.
בהיותו בקיבוץ אפיקים פוגש אברהם עלמת חן נאה וחסודה (חיה לבית הלפרין) אשר הגיע להכשרה מהמושבה יבנאל. האהבה שניצתה אז הובילה לזוגיות מופלאה,נישואין והקמת משפחה(3 בנים ובת) שאהבת המולדת היו נר לרגליה תמיד.
בשנת 1947 עולה אברהם עם זוגתו לקיבוץ חצרים (קלטה לשעבר) ונמנה עם מייסדיו.
בקיבוץ משמש כחבלן,אחראי על פתיחת הצירים באזור ונטרול מוקשים.
יוצא לקורס קצינים ומשמש כמפקד האזור.
בשנת 1949 נישאו אברהם וחיה בטקס שנערך בת"א.
בשנת 1957 מחליטה המשפחה לעזוב את הקיבוץ ואבא מתמנה לסגנו של יקותיאל (קותי) אדם ז"ל שהיה מפקד גוש ב"ש .
בתפקידו האחרון כקצין בקבע מבצע אברהם עם יחידתו אבטחה על הכור הגרעיני בדימונה.
כמפקד היחידה אברהם מציע את מועמדותו לתפקיד קצין האבטחה של קמ"ג אך מתקבל
בשנת 1962 לעבודה בתחום הכימיה.
לאחר הכשרה מקיפה כולל השתלמות בצרפת משמש אברהם בקמ"ג במגוון תפקידים עד ליציאתו לפנסיה בשנת 1992.
אברהם נפטר בכ"א באדר תשנ"ד (04/03/1994)
במהלך טיול בנגב שכה אהב…
חבריו לעבודה מספרים שמבחינתם אברהם סימל את האיש שהקים את המדינה, האמין בחוזקה ובעתידה, היה פלמ"חניק יחידי בין צעירים שנולדו או עלו לארץ לאחר קום המדינה וניסה בכל ליבו ומאודו להקנות להם את אהבת הארץ וכל זאת בנועם הליכות ובחן קסמו המיוחד.
חבריו לצבא מספרים: אברהם היה ידוע בזריזותו,כושר התמצאותו וראיית הנולד.
ניחן בכושר לקרוא מצבים מורכבים ולפשטם, היה בעל כושר מנהיגות ומופת, אנשים סמכו עליו ונתנו בו את אמונם.
אברהם היה בעל כושר גופני מעולה וסיבולת, ניחן בכושר הפעלת שיקול דעת תוך שמירה על טוהר הנשק ואי פגיעה בערכים. גילה ידע ומקצועיות רבה בחומרי נפץ וחבלה.
צבי קרן חבר קיבוץ חצרים מספר בספרו "נווה מדבר" :
"אינני יכול לשכוח את האומץ,את השלווה הגמורה בה היה פסטר (כינוי החיבה של אברהם בקיבוץ) ניגש ועושה את עבודת גילוי המוקשים ופירוקם. באותה שלווה ובהספק עצום הניח פסטר למעלה ממאתיים מוקשי נעל ועוד כחמישים מוקשים שרפנליים סביב ליישוב ובסביבות הבאר שעל מימייה הינו חיים באותם ימים."
כתב : בנו עופר