פנחס לבנת (ויטנר) 10.5.1935 – 21.3.2012 דברי זכרון על האיש ופועלו
האמת היא שעל פועלו של אישי איני יודעת לספר – מאחר והוא נמנע מכך, אך על אישי כבן זוג ואב לבנותינו אדע לספר.
בכל 55 שנות נשואינו ידעתי שאני והבנות נאהבות ללא גבול ואני משוכנעת שפנחס ידע וחש שאנו מאחוריו במחויבותו לעבודה.
בניהול משק הבית לא היינו גורם מטריד או מפריע בעיסוקיו המקצועיים, והוא העריך זאת.
תמיד ידעתי שעבודתו בקמ"ג יקרה בעיניו מאד, ומסירותו היתה ללא גבול.
להבנתי הוא האמין בכל ליבו שעבודתו – שלו ושל הצוות עמו –היתה בעיניו בעלת חשיבות רבה למדינה שלנו.
בח משת שנותיו האחרונות ניהל באבירות את מהלך הטיפול במחלת הס רטן ממנה סבל.
חיינו התנהלו בשמחה עם המשפחה בינות לטיפולים שהיה עליו לעבור.
מעולם לא התלונן ולא הביע פחד, ונהג באצילות נפש.
בעת משבר הגדול בחיי אדם הוא התגלה בעוז רוחו ו גבורתו הפנימית ; להביט במוות ללא מורא.
יפה תואר היה בחייו ובמותו. ( רשמה: רעייתו צפורה לבנת)
נספח: חברים מספרים על פנחס , ( משה גלילי כתב: לזכרו )