ועד הגמלאים מודיע בצער כי חברנו, הגמלאי ד"ר יצחק הר קידר נפטר ביום 07.12.2022, בגיל 92.
ד"ר הר קידר ז"ל היה מנהל המרפאה, עבד בקמ"ג במשך 16 שנים. ופרש בשנת 1989.
המשפחה יושבת שבעה ברחוב רמז 34 נס ציונה, עד מחרתיים, בין השעות 10:00 – 20:00.
טלפון לניחומים: הבת , לבנת – 054-7442040
משתתפים בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך.
חברות וחברים המעוניינים להוסיף דברים לזכרו יוכלו לעשות כך בקבוצת הפייסבוק של הגמלאים.
- אני זוכר אותו בעיקר מהמפגשים בבדיקות הרפואיות בהן חשתי את האנושיות שלו בגישתו לעובד, וכן בכינוס של העובדים באודיטוריום בו הרצה על על סרטן המעי הגס ועל הצורך בבדיקת קולונוסקופיה לעובדים שהגיעו ליגל 50, ובזכות זה רבים ניצלו., יהי זכרו ברוך – אפרים זיו
- הכרתי היטב את ד"ר הר קידר, אהבתי לשוחח עימו ואת הגישה שלו במסגרת הבדיקות הרפואיות שעברנו בקמ"ג. פגשתי בו גם לצערי בתקופה הקשה בה אבי ז"ל חלה בסרטן והוא טיפל בו במסירות במח' האונקולוגית בבי"ח אסף הרופא. יהי זכרו ברוך – חנוך גלברג
-
דברים לזכרו של ד"ר יצחק הר-קידר – אפריים אסכולאיהידיעה המרה על פטירתו של חברי יצחק (אייזיק) הר-קידר (ארקדר) הגיעתנו מאתר הגמלאים של הקמ"ג. מערך שלם של זיכרונות הציף אותי, מפגישתנו הראשונה, עבור דרך אירועים שמחים, אירועים עצובים, וחיים שלמים רצופי פגישות ומפגשים. כל אלו עלו גם בפגישתנו עם בני משפחתו, במהלך השבעה לפטירתו.אך מעבר לכל אלו יש לציין עובדה אחת מרכזית: יצחק היה "אדם" במובן היפה והטוב ביותר של המילה. במקצועו היה רופא, ושילב הומניות במדע, בטיפולו בחולים האונקולוגיים שלו, ברגישותו לאנשים, בחיפושו אחר מזור לא רק לגוף אלא גם לנפש. חוליו אהבו והעריכו אותו, וזאת למרות שבדרך כלל לא הסתיר מהם דבר, מה שכלל לא היה מקובל בזמנו. ואי-הסתרה זו אפשרה לו לתת עצות שאפשרו לחוליו, גם קצובי הזמן, להמשיך או לסיים את חייהם בכבוד.יצחק היה פטריוט וציוני בכל רמ"ח אבריו. במידה רבה הוא מסמל דור שלם שעלה ארצה מתוך אידיאל, וכאן הגשים את עצמו. יצחק היה יליד פולין, וממש לפני פרוץ מלחמת העולם השניה הגיע כילד לברזיל. שם, בסאו פאולו, סיים את לימודי הרפואה. התחבר לתנועות ציוניות, החליט ועלה ארצה, והצטרף לקיבוץ עין השלושה אשר נוסד ע"י תנועות הנוער הציוניות באמריקה הלטינית. כדבר אופייני לו, הסתיר מרבים את עובדת היותו רופא ובשנים הראשונות עסק בחינוך ולא ברפואה. אך הדבר התגלה והופעל עליו לחץ לשוב ולהיות רופא, היות וחסרו רופאים במה שנקרא היום "עוטף עזה". הדבר ממש לא היה לרצונו, והוא החליט להתגייס ולשרת כרופא במפקדת קצין רפואה ראשי (מקרפ"ר). אם אני זוכר נכון, הפעם הראשונה ששמעתי עליו הייתה כאשר שרת כרופא בממ"ג שורק, בהשאלה ליום בשבוע. נפגשנו לראשונה בשלהי שנות הששים של המאה שעברה כאשר הגיע מטעם מפקדתו להיות נוכח בתרגיל מילואים. לפעמים דעה על אדם נקבעת, לטוב או לרע, בעקבות אירוע לכאורה חסר חשיבות. באותו לילה, בשדה, התקיימה קבוצת הפקודות לקראת יום המחרת סביב למדורה קטנה עם הפינג'אן הרותח, וקופסת ה"פלחי" (פלחי אשכוליות שהיו חלק ממנות הקרב שלנו דאז) עם כף בתוכה עברה מיד ליד וכולם, כולל יצחק, אכלנו ממנה בתורנו. מעולם (באותם הימים) לא ראיתי רופא מתנהג כך. וכך כבש את ליבי. והתיידדנו.ידידות המשפחות שלנו התחילה עם מעברו של יצחק לבאר שבע, ולקמ"ג בה התמנה למנהל מחלקת הרפואה. התראינו תכופות אתו, עם בת זוגו צביה ועם ילדיהם אותם היכרנו באותה התקופה. האסון הגדול היה כאשר הודיעו על נפילת בנו יניב ז"ל בתקופה הראשונה של מבצע "שלום הגליל". לוויתי אותו בימים הראשונים וראיתי את גדולת האיש ולא האמנתי כאשר ניחם את מנחמיו. ולא הייתה זו רק הדחקה, אלא מחשבה שתמיד ליוותה אותו על האחר, על האיש העומד מולו.זמן-מה לאחר מכן יצא להשתלמות של שנה בקיימברידג' בנושא של שילוב שיטות טיפול שונות בגידולים סרטניים. יצחק מינה אותי לטפל בחלק מענייניו בארץ, והכל היה בסדר עד שהתעקש שאני אהיה זה שאבחר את המגרש שעליו יבנה את ביתו במיתר היות והוא עלה בהגרלה לזכות במגרש. היה לנו ויכוח רציני, עד שהבנתי שהוא אינו מתכונן להגיע ליום הבחירה, ואני בחרתי לו מגרש שלדעתי היה מוצלח. מעולם לא שמעתי ממנו מילת ביקורת על בחירה זו.הגיע הזמן והוא החליט שעליו לעזוב את חובות הניהול של מחלקת הרפואה בקמ"ג ולשמש כרופא במשרה מלאה כאונקולוג ב"סורוקה". לאחר פרישתו לגמלאות גם משם הקדיש חלק מחייו לפעילות ציבורית במועצה המקומית, ולתחביביו בהם החוג לתנ"ך שהתכנס באופן קבוע, ולטיולים בארץ, וכמובן לילדיהם ולנכדים שהגיעו במשך הזמן. ואז הגיעה ההחלטה לעבור לדיור מוגן בגדרה, על מנת להיות קרובים יותר לילדים ולנכדים. ביקרנו אותם שם, והם לא חדלו מלהפציר בנו לעבור אליהם. צורת חיים זו, על ההיבטים החברתיים שבה תאמה את אופיו ואין ספק שהם נהנו שם.יצחק הלך לעולמו ב-7.12.2022, שנתיים אחרי צביה, שבע ימים, כאשר בנותיו לצדו. ת.נ.צ.ב.ה.