הספד לג'קי
ג'קי נפטר ביום כיפור 23/09/2015 לאחר שנים של מחלות קשות וסבל.
נפגשתי עם ג'קי באמצע שנת 1976. אני בחור צעיר והוא מבוגר ממני בערך
בעשר שנים. ג'קי היה רתך. לא סתם רתך אלא מייסטר. מומחה. אדם שלא רק למד ריתוך אלא
הבהספד לג'קי
ג'קי נפטר ביום כיפור 23/09/2015 לאחר שנים של מחלות קשות וסבל.
נפגשתי עם ג'קי באמצע שנת 1976. אני בחור צעיר והוא מבוגר ממני בערך
בעשר שנים. ג'קי היה רתך. לא סתם רתך אלא מייסטר. מומחה. אדם שלא רק למד ריתוך אלא
הבין ריתוך והבין מתכות ושלט בכל רזי המקצוע.
מומחה של פעם בדור.
ג'קי היה עיראקי קטן, רזה וצבעוני. אדם מצחיק ומשעשע שידע לספר
סיפורים ובעיקר ידע להסתבך ולסבך את הסובבים אותו במצבים בלתי סבירים בעליל.
ג'קי היה אדם חביב, משתף פעולה עם כולנו ונכון תמיד למעשי קונדס
מצחיקים יותר ומצחיקים פחות, אבל תמיד מנקודה של אהבת האדם ולא של רוע.
אבל…. בשנייה שהוא חבש את מסיכת הריתוך והדליק את המכונה המרעישה
הופיע בעל המקצוע הקפדן. הרתך שאחראי על העבודה, שמכין את הרכיבים כמו שצריך, מנקה
אותם היטב, משחיז את האלקטרודה ומכין את הידית על פי הנהלים שהוא עצמו פיתח. בעל
מקצוע מדהים שיודע לרתך שני סכיני גילוח אחד לשני וגם שני סמי טריילרים. את שתי
המשימות ידע לעשות ברמה המקצועית הגבוהה ביותר.
עבדנו יחד מספר שנים, בתקופה מסוימת הייתי הבוס שלו אבל בעיקר היינו
שכנים וחברים. לא קרובים מאוד אבל בינינו שררה הערכה מקצועית וחברית ארוכת שנים.
לג'קי היו סיפורים רבים, מרתקים ומצחיקים, אבל אחד זכור לי יותר
מכולם, מדובר באגדה בדואית עתיקה שמתייחסת לביישנותם של הגמלים.
בשלב מסוים בחייו החלו המחלות להוות גורם משפיע על ג'קי ועל פעילותו.
התקפי לב בעוצמות משתנות כולל אחת חריפה שכמעט הרגה אותו תוך כדי העבודה במכון.
רופאים תעשייתיים שניסו לגרום לו להנמיך את קצב העבודה כשלו וגם הרופא של
קמ"ג וויתר לבסוף על הניסיון לכפות על ג'קי עבודה חלקית עם מגבלות של עומס
עבודה ושעות פעילות.
אבל זה לא הספיק וג'קי חלה בסרטן משלושה סוגים שונים שבסופו של יום סיימו
את קריירת העבודה שלו. ג'קי האמין עד יום מותו שהמחלות נגרמו כתוצאה מעבודתו
וחשיפתו לחומרים מסוכנים.
לג'קי יש אישה, לילי, ושלוש בנות נפלאות ומסורות. משפחה תומכת שסעדה
אותו גם בימיו האחרונים בבית החולים בלינסון שם סיים את חייו. משפחה עצובה וכועסת
שמאמינה שסופו של אהובה היה צריך להיות אחר. ג'קי מת כועס על המדינה וזה לא צודק.
כתבתי את ההספד הזה במוצאי יום הכיפורים עוד לפני שנודע תאריך הבאתו
לקבורה. אהבתי את ג'קי וזכיתי לאהבתו. הערכנו זה את זה ברמה המקצועית וברמה
האישית. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. (כתב: מוטי בריל)